מחיצה / מורן ויקטוריה סבג
היצירה ״מחיצה״ מאת האמנית והכנרת מורן ויקטוריה סבג בביצוע התזמורת הקאמרית הישראלית שהתקיימה במוזיאון תל אביב. במת התזמורת הופכת לזירת התרחשות שבה הנגנים והקהל מחפשים דרכים חדשות לאינטרקציה, לנגינה ולהאזנה. כל זאת עם מגבלה פיסולית אחת: מחיצה מבד לייקרה בצבע גוף שנמתחה מעל הנגנים ויצרה שינוי רדיקלי בגישה ובפעולה.
מחד, הבד מהווה מעין מחיצה בין הראש לגוף, בין למעלה למטה, בין פנים לחוץ, מאידך הוא מחבר בין ראשי הנגנים לראשי הקהל ויוצר אינטרקציה אישית, פיזית, ספונטנית ומטרידה לעתים. הנגן עדיין חלק מקבוצה אך גם חשוף לבחינה מחדש.
זהו ניסוי מוזיקלי פיסולי המאפשר לקהל ״לחדור״, תרתי משמע, לאינטימיות התזמורתית דרך
הבד, ומתחת לבד, ולשבור טאבואים הקשורים לאופן בו אנו חווים תזמורת, קלאסיקאיים ומוזיקה
קלאסית. לתפוס את הנגנים גם כאינדיבידואלים ולא רק כגוף גדול מבצע. המגבלות שיצר הבד
שיבשו את שגרת הנגינה של המוסיקאים ודרשו התאמה וחשיבה מחדש. מטרת היצירה לייצר
נקודת מבט שונה על מערכת היחסים בין הנגנים לצופים, לשבור את ׳המחיצה׳ ביניהם, ולהפוך את הנגנים והקהל למארג אחד שקשור אחד בשני, מושפע האחד מהשני, ומתפקד כאובייקט מוזיקלי פיסולי.
היצירה מערערת על הגישה הקלאסית הדוגלת בטשטוש אלמנטים ויזואלים העלולים להסיח את
הדעת מהמוזיקה עצמה, ועל המבנה המסורתי של אולם קונצרטים, יש בה ניסיון לבחון דרכי
האזנה חדשות, לפרוע את הדימוי האליטיסטי שדבק בשדה הקלאסי, ולאפשר הזדמנות לחשיבה
מחדש על מערכת היחסים בין הקהל המאזין לבין התזמורת.
החיבור בין האמנות הפלסטית למוסיקה הקלאסית - ובעיקר התזמורת - טעון ומורכב. העיסוק
באסתטי והחיבור בין המימד החזותי לקולי, באירוע שאינו ניתן לחיזוי או לשליטה, הוא ניסיון לייצר חוויה אסתטית אחרת, לפתוח ערוצים חדשים ולחולל, אף לו לרגע, שינוי במבנה ההיסטורי הזה.